15/04/2026
מועלם ג׳בּיר בן 48. הילדים הכינו עוגה ובלונים והדשבורד באוטו אמר לי מזל טוב. מה אפשר לבקש יותר מזה. אתמול בחצות בעמירם קיבלתי ופל לואקר במתנה. באמת שזה מעל ומעבר. אין מאושר ממני.
לא כל כך נוהג לציין את היומולדת ברבים. לא בפייסבוק הפרטי ולא בכלל. זו אולי פעם ראשונה שאני כותב פוסטולדת בחיי. לא אוהב את הטקס. מסתפק בשגרת משפח - עבודה - בירה - שינה - ריפיט כמו שאומרים.
ואף על פי כן ככל שהשנים עוברות הגיל כבר נהיה לא צחוק. 48 זה מספר מספר.
48 זה להסתכל אחורה עשר שנים בדיוק על היום שבו רחל קנתה לי מכנסי עבודה ונעלי בלאנסטון והלכתי ליום הראשון בתור פועל עם התרגשות של ״שלום כיתה א׳״ וחשש של ״שלום זה קובי מבנק מזרחי יש חריגה בחשבון״ להסתכל אחורה על עשור שבו למדתי והתפתחתי והחכמתי והעזתי והכל יותר מכל עשור אחר.
להסתכל אחורה בגאווה על עשור שבו החזרתי לעצמי את הדבר הכה חשוב שאבד לי בגילאי ה20-30, המצויינות. המצויינות שכבתה בי פעם וניצתה מחדש עת פגשתי את השפכטל והשטיחמוס.
המצויינות שהיא התשתית הבסיסית לאיכות ולשירות ולמוצר ולצמיחה ולהצלחה.
48 זה להסתכל קדימה עשר שנים, להביט במטרות הכמעט דמיוניות שהנחתי לפתחי ולדעת שהכל אפשרי.
מזל טוב. תודה.
