29/12/2022
טיפות אחרונות של שמן בכד הזה של חנוכה תשפ״ג ואני סוחטת אותן עד תום, מרגישה את החסד של החג ממלא לי את כל הפינות בבית, אבקת פיות. אה, בעצם אבקת מכבים. אבקת מכבים נכנסת לי מתחת לספות ובין הוילונות, מחלחלת לי לקוביות הקרח במקפיא ולגרגרי הפלפל השחור במרק. אומרת לי תזכרי דנה, חנוכה זה חג של תוספת, קצת ועוד קצת ועוד קצת ובסוף את כל כולך חנוכיה מוארת. וכשאת מוארת? אז קצת ועוד קצת ועוד קצת שמן ואת ממשיכה לדלוק. זה תמיד להוסיף טיפה. רק טיפה יותר טוב ממה שהיית אתמול. וכמו תמיד החג התורן הוא רק שער, ובחנוכה נכנסים בשער ההתמדה, כשחשוך וקר ואדים של פער בין הפנים לחוץ על החלון של הנשמה שלנו זה הזמן למלא את הסטוקים בהתמדה. כנגד כל השינויים ועל אף כל הנפילות, המניעות והעיכובים. כלום לא יעזור. קיבלנו שמונה ימים של ״אבקת מכבים״ נכנסנו בשער ה״לעולם לא מתייאשים״, לקחנו צידה לדרך לשיא העלטה, לקחנו זרעי מכבים להנבטה. קיבלנו החלטה, מאמצים את השיטה, זה חיים או חס וחלילה מיתה. בחנוכה הזה עולים כיתה. לא מעניין העבר, לא מעניין העתיד. מה שחשוב זה עכשיו ועכשיו?
הכי חשוב להתמיד. #נרשמיני #אינסוף #חנוכה #דנהורון
